יש סיבה שאני לא אוהבת בירה. מעבר לטעם. היא נכלולית ומטעה. נדמה לך שאת בסדר, ובבוקר, ההאנגאובר תופס אותך ומחזיר אותך למציאות. אני מעריכה שאתנזר מבירה, בערך עד מחר. אחרי הכל, זו גרמניה. אי אפשר לא לשתות בירה, היא יותר זולה ממים מינרלים.

מאחר וזו השבת האחרונה שלי (לפני החזרה בשבת הבאה), ויתרתי על הנסיעה להמבורג עם החבר'ה מהלימודים. העדפתי להישאר בעיר, ולטייל קצת. זו הייתה בחירה נבונה, בהתחשב בכמות הכדוריות האדומות שצפות לי בבירה. לכן, למרות המצב רוח שיכול לגרום לשרק להיראות עליץ וכאב הראש הפועם, החלטתי לבקר במקום היחידי בו אפשר להנות בלי להתאמץ במיוחד, באוויר הפתוח… כמובן, הגן הבוטני.

תפסתי יום מעולה לגן-בוטני – שמיים כחולים, בלי גשם, קצת קריר, אבל לא נורא. הגן עצמו ענק, ועכשיו חלקו עומד בשלכת ומספק המון הזדמנויות לצילום של עלים מצהיבים. בצדו האחד של הגן השקט אינו אופטימלי (כביש גדול), אבל בסך הכל, לא חסרות פינות שקטות לטיפוח שיחות אחד-על-אחד עם ההאנגאובר.

כשהקור גבר על היופי, נכנסתי לחממות. החממה הראשונה שראיתי הכילה צמחים מאגן הים התיכון, כלומר ממצריים עד איטליה (בערך). לרגע, הרגשתי בבית – חם, ויש הרבה קוצים. המשכתי לכיוון הטרופיים, אבל גיליתי שהחממה המרכזית, שהיא מהחממות הגדולות בעולם, סגורה לשיפוצים עד 2009, ורק החממות הקטנות סביב עדיין פתוחות. לא נורא, נצטרך לחזור. בכל מקרה החממות הן לא כוס התה שלי, זה הרי מוזר בכל מקרה לראות צמחים כאלה מחוץ לבית הגידול שלהם, ועוד יותר מוזר לעבור בין חממה אחת, טרופית ולחה, לאחרת יבשה, וממנה לאחת צוננת אך לחה במיוחד.

כשהשמש התכסתה לקראת הלילה (בארבע אחרי הצהריים, אולי זו השלאפשטונדה בכלל?), החלטתי להתחיל לחזור לכיוון המרכז. היה לי קר, ורציתי להתארגן לשנת לילה מוקדמת. סופר, וחזרה לדירה. ועכשיו, ארוחת ערב ותכף לישון.